אנו כורתים הסכמים רבים בחיי היום יום: הסכמי שכירות, הסכמי ממון, הסכמי עבודה, נישואין, גירושין ועוד רבים אחרים.
מתי ההסכם מקבל תוקף משפטי ונחשב לחוזה בפני החוק?
בכל הסכמה יש את הגורם המבצע העברה, של נכס, מוצר או שירות, גורם זה מכונה "המציע" והגורם עבורו מוצע הנכס, מוצר או שירות, גורם זה מכונה "ניצע".
כדי שהסכמה הדדית בין המציע והניצע תיחשב לחוזה, עליה למלא מספר פרמטרים:
חוקיות– מיותר לציין שהסכמה בין שני צדדים אינה תקפה משפטית כל עוד היא כוללת ביצוע פעולה אחת או יותר הנוגדת את החוק
מסוימות– ההצעה מכילה מספיק פרטים בשביל להיחשב למדויקת וספציפית.
גמירות דעת– רצינותו וכנותו של המציע באשר להצעה. במקרים רבים, גמירות הדעת היא הרבה פחות חד משמעית ותקפותם של לא מעט חוזים נבחנה בשל היבט זה.
קיבול – בכדי להפוך פנייה למחייבת, חייב הניצע להמציא הוכחה שהסכים להצעה ויידע את המציע על כך.